Ma'asser Cheni
Daf 2b
אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לַזֶּה מַּתְּנַת חִנָּם. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ רִבִּי מֵאִיר 2b אָמַר אֵין מַתָּנָה כְּמֶכֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הָכָא כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָיָה אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ מַה אָכַלְתָּ הַיּוֹם וְהוּא אוֹמֵר לוֹ קַיִץ וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּכוֹר. מַה הַקַּייִץ נִמְכַּר בְּזוֹל. אַף הַבְּכוֹר נִמְכַּר בְּזוֹל. הָיָה אוֹמֵר לוֹ מָן וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. מַה הַמָּן נִיתַּן בְּמַתָּנָה אַף מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתַּן בְּמַתָּנָה. הָתִיבוּן הֲרֵי מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ נִמְכַּר וְאַתְּ אָֽמְרָת נִיתַּן בְּמַתָּנָה. אַף זֶה נִיתַּן בְּמַתָּנָה. רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא כְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר עָשָׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו. הָתִיבוּן הֲרֵי מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ כִּנְכָסָיו וְאַתְּ אָמַר נִיתַּן בְּמַתָּנָה. אַף זֶה נִיתַּן בְּמַתָּנָה.
Traduction
L’on peut se faire des cadeaux réciproquement'', est-il dit. Cet avis de la Mishna est exprimé selon R. Meir, lequel dit qu’un présent offert n’équivaut pas à une vente. Selon R. Yossé, cette opinion est conforme à l’avis de tous, comme il a été enseigné (9)Tossefta sur le Bekhorot 3: lorsqu’on demande à son prochain ce qu’il veut manger aujourd’hui et qu’il vous réponde que ce sont des fruits d’été (peu chers), on devinera qu’il s’agit au contraire de prémices à prix plus élevé, et de même que les fruits d’été sont vendus à bon marché, les fruits de primeur le seront également grâce à cette indication par allusion; de même, si l’on répondait que ce manger est de la manne (donnée en présent comme la manne au désert), on pourrait deviner qu’il s’agit de 2e dîme que l’on n’a pas voulu désigner nominalement, et puisqu’il est permis de recevoir en présent la manne, il sera aussi permis de manger de la 2e dîme reçue de cette façon indirecte en cadeau (c’est donc conforme à celui qui compare un cadeau à une vente, puisque selon R. Meir il va sans dire que tout cadeau peut être offert). Mais, fut-il objecté, tous interdisent également de vendre la dîme du bétail; comment donc se fait-il que l’on permette ici de le donner en présent? A titre de cadeau, c’est toujours permis. Selon R. Mena, au contraire, il faut adopter l’avis de R. Juda, l’argent de 2e dîme appartient au propriétaire comme tout autre bien profane (aussi, le don est permis). Mais, fut-il objecté, tous déclarent également que la dîme du bétail n’est pas considérée comme tout autre bien profane appartenant au propriétaire; comment donc se fait-il que l’on permette ici de le donner en présent? A ce titre, ceci est aussi permis.
Pnei Moshe non traduit
אבל נותנין וכו'. ומפרש לה האי ש''ס להאי סיפא לבבא בפני עצמה וארישא קאי דקתני אין מוכרין אותו אבל במתנה מותר והלכך מוקי להמתני' כולה כר''מ דר''מ אמר אין המתנה כמכר לעיל בריש פ''ב דמעשרות לענין קביעות וקס''ד דדין דמעשר שני דמיא לדין קביעות מעשרות דהתם דכמו דר''מ קאמר לעיל דאין המתנה קובעת למעשרות כשם שהמקח קובע כך הוא מחלק הכא דהמכר אסור במעשר שני והמתנה מותרת:
אמר ר' יוסי. דלא היא דלא בעינן לאוקמי להך סיפא כר''מ אלא דברי הכל הוא הכא דכ''ע סברי דהמתנה מותרת במעשר שני כהדא ברייתא דתני בהדיא דמע''ש מותר ליתן אותו במתנה:
היה אומר אדם לחבירו. כך היה מנהגם בירושלים שהיה אומר אדם לחבירו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ של תאנים והיה יודע זה והבין שהוא בכור מה שאכל הלה ומה שאמר לו קיץ לפי שהבכור בשרו בזול שאינו נשקל בליטרא ואין מוכרין אותו באיטליז כשאר בשר כדתנן ריש פ''ה דבכורות ולפיכך הוא בזול כקיץ הזה שהוא בזול:
היה אומר לו מן. ואם זה השיב מן אכלתי היום היה יודע והבין זה שמע''ש הוא שאכל ומה שאמר לו מן לפי שכשם שהמן ניתן במתנ' לישראל במדבר כך מע''ש ניתן הוא במתנה אע''פ שאסור למכרו כך היו דרכם של אנשי ירושלים לדבר ברמיזה שמעינן מיהת מהאי ברייתא דמותר ליתן מעשר שני במתנה:
התיבון. לסיוע לר' יוסי הרי מעשר בהמה דברי הכל אינו נמכר כדתנן במתני' דלקמן ואפ''ה את אמרת דמותר ליתן במתנה לדברי הכל אף זה מע''ש ניתן במתנה לדברי הכל אף על פי שאסור למכרו:
ר' מנא לא אמר כן. כר' יוסי לאוקמי המתני' כדברי הכל אלא הסיפא כר' יהודה דעושה מעשר שני כנכסיו דס''ל ממון הדיוט הוא וברישא לענין מכירה מודה ר' יהודה כדאמרי' לעיל שיהיו הכל זקוקין למחיצתן אבל הכא דבירושלים מיירי לפיכך מתיר במתנה ולר''מ דאוסר במכר מדינא אוסר נמי במתנה:
התיבון. על ר' מנא הרי מעשר בהמה וכו' כדלעיל אלא דד''ה הוא:
הַשָּׁחוּט מוּתָּר. תַּנֵּי דְבֵי רִבִּי יַנַּאי לֹא שַׁנְייָא בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. וְלֵיי דָא מִילָּה תְּנָן חַי וְלֹא שָׁחוּט. כְּגוֹן נִיתְנֵי דְבַתְרָהּ הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט.
Traduction
Lorsque la Mishna interdit de vendre la dîme du bétail vivant, est-ce à dire qu’elle permet de vendre ce qui est égorgé? -Non, car on a enseigné chez R. Yanaï: il n’y a pas de différence entre l’animal vivant et celui qui est égorgé, ni entre l’animal parfait et celui qui a des défauts. -Pourquoi alors est-il dit spécialement: ''vivant'' et non égorgé? -C’est par contraste de langage avec ce qui est dit à la fin: On peut vendre vivant le premier-né des animaux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' השוחט. אם שחטו. למעשר בהמה מותר למכרו דקסבר חי דוקא קתני:
תניי דבי ר' ינאי. פליגי דל''ש בין חי בין שחוט וכו':
וליידא מילה. ולאיזה דבר תני חי ולא תני שחוט:
בגין דניתני דבתרה. בשביל דתני בסיפא הבכור וכו' תנא נמי ברישא תמים חי:
רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נֶאֱמַר כָּאן לֹא יִגָּאֵל. וְנֶאֱמַר בְּחֶרְמֵי כֹהֲנִים לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל. מַה לֹא יִגָּאֵל הָאָמוּר בְּחֶרְמֵי כֹהֲנִים אֵינוֹ לֹא נִמְכַּר וְלֹא נִגְאַל. אַף לֹא יִגָּאֵל הָאָמוּר כָּאן אֵינוֹ לֹא נִמְכַּר וְלֹא נִגְאַל. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִייָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי כְּלוּם כְּתִיב בִּבְכוֹר לֹא תִפָּדֶה בְּבַעַל מוּם. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לֹא חִלְּקָה הַתּוֹרָה בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם.
Traduction
Aba b. Jacob dit au nom de R. Yohanan (13)Cf. Babli, Bekhorot 32a: comme il est dit au sujet de cette dîme qu’elle ne devra pas être rachetée (Lv 27, 33) et que, pour les anathèmes prononcés par le cohen, il est dit aussi (ibid. 28): Il ne pourra être ni vendu ni racheté, on compare les deux sortes de défenses; et, comme pour ce dernier cas, la vente est aussi bien interdite que le rachat, il en sera de même pour la dîme de bétail. R. Jacob Drômia (du midi) demanda en présence de R. Yossé: -Est-ce que la Loi, en interdisant de racheter le premier-né, spécifie qu’il s’agit d’un animal défectueux (puisqu’il s’agit de celui qui est sans défaut, comment sait-on qu’il est permis de vendre par le cohen l’animal défectueux)? -C’est que, fut-il répondu, on le déduit de la dîme de bétail: comme pour celle-ci on ne distingue pas entre celui qui est vivant ou égorgé, ni entre le parfait et le défectueux; il en sera de même pour le premier-né.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבא בר יעקב וכו'. לפרש טעמא דמעשר בהמה אינו נמכר כדפרישית במתני':
כלום כתיב בו לא תפדה בבעל מום. כצ''ל כלומר דהאי לא יגאל הא לא כתיב אלא גבי תם וילפינן איסור מכירה מחרמים אבל בעל מום מנא לן ומשני דמעשר בהמה לא חלקה התורה וכו' ויש לפרש גם לפי גי' הכתובה בספרים כלום כתיב בבכור משום דמקרא דמעשר בהמה לא מצי פריך דאימא לך דהאי קרא דלא יגאל בבעל מום נמי משתעי דהא דכתיב והיה. הוא ותמורתו וגו' ל''ק דהאי בעל מום נמי עושה תמורה כדתנן בפ''ק דתמורה והלכך פריך מלא תפדה דגבי בכור דודאי לא משתעי אלא בתם וא''כ נילף נמי לא יגאל דגבי מעשר דהוא לא תפדה מהאי לא תפדה דבכור דדוקא בתם הכתוב מדבר ומשני דגבי מעשר בהמה לא חלקה התורה וכו' מדמשנה הכתוב לומר בו לא יגאל וכדי למילף מחרמים לאיסור מכירה ש''מ דלא דרשינן ביה אלא לחומרא דהכי גלי קרא:
Ma'asser Cheni
Daf 3a
אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. 3a אֲבָל מְקַדְּשִׁין בְּגִידָיו וּבַעֲצָּמָיו וּבְקַרְנָיו וּבִטְלָפָיו. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְּרָכָה. וִיקַדֵּשׁ בִּבְשָׂרוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּלוּם לָֽמְדוּ מַעֲשֵׂר אֶלָּא מֵחֶרְמֵי כֹהֲנִים מַה חֶרְמֵי כֹהֲנִים אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. מֵעַתָּה לֹא יְקַדְּשׁוּ לֹא בְגִידָיו וְלֹא בַעֲצָמָיו וְלֹא בְקַרְנָיו וְלֹא בִטְלָפָיו. הֲוֵי צוֹרְכָא לְהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בָּהֶן בְּרָכָה.
Traduction
On ne peut pas se servir du montant de la 2e dîme, dit la Mishna, pour épouser une femme; mais on peut y employer le montant de divers fragments de l’animal, tels que les veines, les os, les cornes et les sabots. Il en est ainsi, dit R. Eliézer, parce qu’il est dit à son sujet, qu’il sera béni (Dt 16, 10). Mais pourquoi (en vertu du degré de bénédiction) ne pas employer la chair même de l’animal pour payer le douaire de l’épouse? R. Yossé répond: on n’a appris les règles relatives à cette dîme que d’après celles concernant les mises en anathème prononcées par le cohen: or, de même qu’avec ces derniers objets il n’est pas permis de consacrer une femme pour épouse, il en sera de même pour toutes les saintetés. S’il en est ainsi, pourquoi peut-on employer à cette consécration les nerfs, ou les os, ou les cornes, ou les sabots de l’animal? C’est à ces fragments spéciaux que s’applique le bénéfice de la qualification de ''bénédiction'', invoquée par R. Eliézer.
Pnei Moshe non traduit
אבל מקדשין בגידיו ובעצמיו ובקרניו וטלפיו. וה''ה למכירה דלא אסרה התורה לבעל מום שנשחט אלא למכור את בשרו דדבר הנישום מחיים הוא אבל הני אין הבהמה נישום מחיים בשבילן ומוכרין אותן ומקדשין בהן:
מפני שכתוב בו ברכה. דכתיב עשר תעשר ודרשינן בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן וכתיב התם כי יברכך ה' אלהיך וקס''ד דה''ק ר''א הואיל דכתיב ביה ברכה רבתה התורה להיתר והלכך פריך א''כ ויקדש נמי בבשרו א''ר יוסי הא לא מצית אמרת דכלום למדו מעשר אלא מחרמי כהנים לענין איסור מכירה כדלעיל לפיכך מה חרמי כהנים וכו' דהא צריך ליתן לכהן ולאו ממונו הוא ה''נ בכל הקדשים כן דכמו דילפינן מעשר מחרמים ה''נ ילפינן כל הקדשים ממעשר דאין מקדשין בהן:
מעתה לא יקדשו אף לא בגידיו וכו'. דהא מחרמים ילפת לה דהכל אסור ומשני הוי צורכא לההיא דר''א וכו' כלומר דלא כדס''ד אלא דה''ק מפני שכתוב בו ברכה שמעינן דלא אסרה התורה אלא מידי דשייך ביה ברכה והיינו הבשר דהוא בקדושת מעשר אבל הני דלא חשיבי ולא שייכא ברכה בהו אינן בכלל קדושת מעשר ומוכרין אותן ומקדשין בהן:
רִבִּי יוּדָן בָּעֵי אָמַר לְאִשָּׁה מִשְׁכִי לִי מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה זֶה שֶׁתִּתְקַדְּשִׁי לִי בוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִשְׁחוֹט מְקוּדֶּשֶׁת מִכְּבָר. אוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה.
Traduction
R. Judan demanda: si quelqu’un dit à une femme d’attirer à elle telle dîme d’animal afin de la consacrer de cette façon comme épouse, l’animal lui appartenant après la cérémonie de l’égorgement, est-ce que la consécration a lieu immédiatement, puisque le propriétaire a la faculté d’égorger l’animal de suite (et d’en détacher les parties spéciales admissibles pour la consécration); ou bien une telle cérémonie de mariage n’a-t-elle sa valeur effective qu’après l’égorgement? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
ר' יודן בעי. למ''ד לעיל דלא אסרה התורה אלא תמים חי אבל אם שחטו מותר למכרו ולקדש בו והשתא בעי אם אמר לאשה משכי ממני מעשר בהמה זה שתתקדשי לי בו לאחר שחיטתו ושחטו מאימתי חלו הקידושין מי אמרינן מאחר שיש בידו לשחטו מקודשת היא מכבר כלומר דמששחטו חלו הן למפרע משעה שמשכה אותו או דילמא לאחר שחיטה הוא דחלו הקידושין ונ''מ אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודם ששחטו ולא איפשיטא:
רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל הַגּוֹנֵב מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה שֶׁלְחֲבֵירוֹ אִם הָיָה קַייָם מַחֲזִירוֹ לוֹ בְעֵינוֹ. אֲכָלוֹ מַה שֶׁאָכַל אָכַל. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא אֵין אוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּתֵּן מִילְתָא אוֹ פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה אֵין אוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּתֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא הָדָא דְאָתָא בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה מֵעִיקָּרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה יָפֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מֵעִיקָּרוֹ אוֹמֵר לוֹ שֶׁיִּתֵּן.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Aba b. Mamal: si quelqu’un a volé la dîme du bétail de son prochain et qu’ayant des remords il veut réparer sa faute, il rend l’animal au cas où il est encore entier; s’il l’a mangé, il n’a rien à restituer, ni à payer (parce que c’était une valeur consacrée à Dieu, et en cas de vol on ne rembourse qu’aux hommes). En effet, dit R. Eléazar au nom de R. Mena, lorsque quelqu’un a volé une monnaie inférieure à la prouta (ce qu’il y a de plus petit), ou un autre objet au-dessous de cette valeur, le juge ne peut le contraindre à une restitution trop minime (de même ici, pour la dîme). Toutefois, dit R. Hinena, c’est vrai (que l’on ne peut pas le contraindre alors à une restitution) lorsque dès le principe l’objet n’avait pas de valeur; mais lorsqu’il avait cette valeur en principe, le voleur sera tenu d’en rendre la valeur originaire.
Pnei Moshe non traduit
אכלו מה שאכל אכל. ולא ישלם דאם אתה אומר לו שישלם נראה כמכר:
אין אומרים לו שיתן. דמים מה שאכל דלא ליהוי כמכר אבל אם נתן מעצמו הדמים מותר לזה לקבל ממנו:
חלתה או פחות משוה פרוטה אין אומרים לו שיתן. אגניבה בעלמא קאי ואיידי דקאמר בגונב מעשר בהמה אין אומרים לו שיתן נקט נמי להא הכא שאם גנב בהמה וחלתה כלומר שהיתה חולה או שהיא אינה שוה אלא פחות משוה פרוטה אין אומרים לו שיתן וכדמפרש ר' חיננא הדא הוא דאתייא בשאינה שוה פרוטה מעיקרא אבל אם היתה בשעת גניבה שוה פרוטה אומרים לו שישלם אע''פ שעכשיו הוכחשה ואינה שוה פרוטה דאחר שעת הגניבה הולכין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source